אז אין לנו אף משחק 7 בחצאי הגמר האזוריים, הייתה לנו סידרה איכותית מאוד אחת, סידרה מאוד לא איכותית אחת, סידרה מאוד חד צדדית אחת, וסידרה אחת שהתוצאה הסופית שלה חד צדדית למרות שהמשחקים עצמם היו צמודים.

ובאופן מפתיע אחרי כל תהפוכות הסיבוב הראשון, ובמידת מה גם אלה של חצאי הגמר האזוריים, ובוודאי תהפוכות הליגה הסדירה, אנחנו מקבלים בסופו של דבר את הגמרים האזוריים שלא רק רוב העוקבים אחרי הליגה צפו בתחילת השנה, אלא מפגש בין המדורגת 1 ל-2 במערב ובין המדורגת 1 ל-2 במזרח.

קלאסי.

שוב הוכח שבפלייאוף הזה אין משמעות אמיתית לבתיות כששתי קבוצות החוץ, לקחו את משחק מספר 6 וסגרו עניין כדי לא לתת למיאמי וסן אנטוניו (שבמקרה שלה זה משמעותי במיוחד) יותר מדי מנוחה לפני הגמרים האזוריים, תתחממו, יום ראשון מתחילים.

וושינגטון וויזארס 80 – אינדיאנה פייסרס 93
למען האמת זה היה אינדיאנה לאורך כל הדרך. אחרי מחצית ראשונה שבה אינדיאנה הובילה פחות או יותר לכל אורכה בפער שנע בין 5 ל-10 נקודות, היא פרצה ל-16 יתרון ברבע השלישי והסיפור נראה גמור. אבל אז וושינגטון חזרה למשחק ושלשה של ביל ברבע הרביעי העלתה את וושינגטון ליתרון בפעם השנייה בלבד במשחק. אינדיאנה לא נבהלה, ועם הגנה חונקת וקליעות מחצי מרחק (עוד נדבר על זה) רצה ל-17-2 שלא השאיר שום סיכוי לוויזארדס שהולכים הביתה, ויצטרכו לחשוב טוב טוב מה הם עושים עם החוזים הנגמרים של אריזה (קטסטרופלי) וגורטאט.

פול ג'ורג' היה חלש הפעם, ומבחינת אינדיאנה זאת חדשה מעודדת לדעת שכמו בשלבים המוקדמים של העונה גם כשג'ורג' חלש הם עדיין יכולים לנצח קבוצות טובות (יחסית) עם הגנה רצחנית וקליעות החצי מרחק שפשוט הרגו את הוויזארד הערב.

שימו לב לנקודה של קליעות החצי מרחק, הקליעה המושמצת הזאת היא אכן לרוב הבחירה השגויה במשחקי הליגה הסדירה בה ההגעה לסל יחסית נוחה והיציאה לשלשות יחסית עצלה, אבל בפלייאוף הסיפור הוא אחר וכשקבוצה מצליחה לסגור את הצבע עם שני גבוהים טובים לסירוגין (ווסט והיברט, ננה וגורטאט למשל), ולצאת בצורה מהירה ומתוזמנת לקלעים, פתאום זה שיש לך את הכלי הזה בארסנל הוא מתת אל.

והמוציא לפועל היה דיוויד ווסט, המנהיג השקט של אינדיאנה, זה שלוקח הצידה את השחקנים שצריכים שיחה היה הפעם גם המוציא אל הפועל עם 29 נקודות אדירות ב-50% מהשדה. ההגעה של ווסט בכושר לסידרה עם מיאמי דרמטית, ראשית הוא אחד השחקנים ששמרו בצורה יותר אפקטיבית על לברון במהלך העונה, ומאחר ומדובר במיאמי קאבלירס, בהנחה והצוות המסייע לא ישתפר דרמטית בסידרה הזאת, עצירה של לברון משמעותה ניצחון. יכולת התקפית טובה של ווסט גם תחייב את לברון להתאמץ יותר בהגנה, ולהאט אותו בהתקפה.

היברט היה סולידי עם 11 ו-7 ריבאונדים, וזה בסדר, זה מה שאינדיאנה צריכה ממנו, ואחרי שנאלץ להתעמת עם ננה וגורטאט הוא עומד לעבור לסידרה שבה צפוי לו מאץ'אפ הרבה יותר נוח מתחת לסלים, במיוחד לאור היכולת החלשה של כריס אנדרסון עד כה.

כל החמישייה שלא אינדיאנה סיימה בספרות כפולות כשסטיבנסון מסיים עם 17 והיל עם 11, אבל לאינדיאנה עדיין אין ספסל, שזה גם מדהים לאור המהלכים שהיא עשתה במהלך השנה בהעברות וגם מדאיג, זה בדיוק מה שהכשיל אותה בשנה שעברה מול מיאמי ולא ברור איך ווגל יוכל להכניס פתאום לעניינים את ווטסון, טרנר וסקולה ולייצר מחבורה שנייה שנראת על פניו איכותית תרומה משמעותית.

בוושינגטון זה שוב היה גורטאט שהיה דומיננטי עם 19 נקודות ו-7 ריבאונדים, כשביל מוסיף 16, אבל וול נעלם ל-12 נקודות ב-5 מ-16 מהשדה. גם וושינגטון לא קיבלה דבר מהספסל שלה, מה שסייע לאינדיאנה ברבע הרביעי.

צריך להגיד את האמת על וושינגטון, היא עשתה את שלה ויותר מכך כשעברה את שיקאגו והולכת הביתה יחסית שבעת רצון למרות שהמזרח החלש הציב לה הזדמנות גדולה לעשות עונה היסטורית. עכשיו צריכים לעשות בבירה חושבים, בביל, וול וגוראטאט יש להם בסיס של קבוצת פלייאוף ל-3-4 שנים הקרובות, הם יצטרכו לעשות קסמים כדי להמיר את אריזה, וובסטר, גודן והגופה של אנדראה מילר בסגל מסייע מספיק איכותי כדי לאיים ברצינות על התואר.

אינדיאנה ממשיכה הלאה.

לוס אנג'לס קליפרס 98 – אוקלהומה סיטי ת'אנדר 104

אחרי הסיום הבלתי נשכח של משחק מספר 5, משחק מספר 6 היה אומנם איכותי אבל היווה אנטי קליימקס מסויים מבחינת מתח.

הפתיחה הייתה כולה קליפרס כשבלייק גריפין בטירוף שלו והביתיים עלו ליתרון 30-16 בסוף הרבע הראשון עם יתרון שיא של 16 נקודות. בהיעדרו של סרג' איבקה החל מהרבע השלישי, לאוקלהומה לא היו אפשרויות טובות לעצור את הקליפרס מתחת לסל. כשלוס אנג'לס הלכו פנימה הם גם השיגו תוצרת עם יתרון 28-52 בנקודות בצבע, אבל מה שגמר להם את העונה בסופו של דבר, הייתה העובדה שהמהלכים בשוק העברות שכוונו ליצירת אופציות מחוץ לקשת ה-3 לא צלחו. 1 מ-6 לבארנס, 2 מ-5 לרדיק, 0 מ-2 לגריינג'ר (יש מישהו באינדיאנה או בקליפרס שלא היה מת להחזיר את הטרייד הזה לאחור?) ובסה"כ 28% מהשלוש לא השאירו לקליפרס יותר מדי סיכוי.

המשחק הזה הוא טריביוט אדיר לגדולה של קווין דוראנט שהולך ומתפתח ליורש ראוי לללברון כאלפא דוג של הליגה אולי כבר בעוד עונה או שתייים. אחרי שהסופרסטאר פתח עם 0 מ-5 מהשדה, הוא מחר לגמרי לבד את הפער של הקליפרס ברבע השני עם שלוש שלשות רצופות (כאשר השלשה הראשונה נכנסת כשהשומר שלו מעדיף לעזוב אותו (!) כדי לכסות את דרק פישר (!!!), מה לעזזאל). דוראנט בא במצב רוח של פאק איט, אני משתלט על העסק כשהפעם אף אחד לא יכול לבוא בטעונות לווסטברוק שלגמרי הבין את מקומו במשחק הזה. 39 נקודות במעל 50% עם 16 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, ודוראנט הוא השני בהיסטוריה אחרי לברון שקולע 35 נקודות לוקח 15 ריבאונדים ומוסר 5 אסיסטים במשחק הכרעה בפלייאוף.

ווסטברוק היה ביום קליעה גרוע עם 4 מ-15 אבל גם 11 מ-12 מהעונשין ו-12 אסיסטים. אדאמס שיחק 39 נקודות והמשיך להוכיח את עצמו כאחת מתגליות העונה כשסיים עם דאבל דאבל של 10 ו-11.

בצד השני 25 של פול 22 של גריפין ו-16 של רדיק לא עזרו כשהקליפרס קולעים באחוזים גרועים מהרבע השני והלאה.

עכשיו אוקלהומה תצטרך לעלות רמה ולשחק מול הספרס כששתי הקבוצות מגיעות עם בעיות פציעות, כשפרקר נטש כזכור את משחק מספר 5 מול פורטלנד ואיבקה את משחק מספר 6 מול הקליפרס. כמה שהספרס בטח החזיקו אצבעות לקליפרס אבל זה לא עזר. סן אנטוניו תקווה לחזרה מהירה של פרקר ותשים את מבטחה בידיים של פטי מילס לאורך רוב הזמן ושל ג'ינובילי כשתרצה לבלגן את המשחק. האפשרויות של הת'אנדר מוגבלות יותר ואין להם רים פרוטקטור אמיתי, בהיעדרו של איבקה.

וזה נכתב לפני המשחק:

וושינגטון וויזארדס – אינדיאנה פייסרס (3-2 לפייסרס):

עושה רושם שאין ברירה אלא להתייחס לזוועתון, חסר ההיגיון, חסר החשיבות לאור היכולת של מיאמי שהוא הסידרה בין וושינגטון ואינדיאנה.

תקציר הפרקים הקודמים: התקפות גרועות להחריד, הגנות גרועות לסירוגין (אינדיאנה במשחק 1 ו-5, שתי הקבוצות במשחק 4), כדורסל לא אסתטי ותהפוכות לא ברורות בין ניצחונות גדולים לתבוסות מביכות בעיקר בצד של הפייסרס וחוסר חשיבות מוחלט לביתיות הובילו אותנו ליתרון 2-3 לפייסרס, כשהסידרה חוזרת לוושינגטון למשחק מספר 6, והוויזארדס יקוו לכפות משחק שביעי באינדיאנה, וקמבאק מזהיר מפיגור 3-1 ל-3-3.

משחק מספר 5 לא מלמד אותנו הרבה מלבד העובדה שהפייסרס הפכו להיות הקבוצה הכי מאנו-דפרסית בליגה כולה, אם היא מאפשרת לתורן הפולני לעשות בה שפטים ולוושינגטון כולה לקחת עליה 62 ריבאונדים זה מראה לכם כמה חשק היה לאינדיאנה לגמור את הסידרה בבית במשחק מספר 5, במקום האוהדים שלהם הייתי ממש נעלב.

אם אתם מרגישים בשלב זה את תסכולו של הכותב זה רק בגלל שבמקום פלייאוף מאתגר במזרח שיביא אותה מעט עייפה יותר לסידרת הגמר, מיאמי מקבלת שטיח.

הלאה, באינדיאנה יש באנקר אחד וזה פול ג'ורג' שמשחק כמו סופרסטאר אמיתי בסידרה הזאת עם מעל 20 נקודות למשחק באחוזים טובים, הוא מחזיק את הקבוצה שלו בחיים. מלבדו? כלום ושום דבר, אף אחד במיאמי לא קולע מעל 13 נקודות בממוצע למשחק. הבורמטר למצב רוח של אינדיאנה ולסיכוי שלה לנצח הוא כמובן רוי היברט. כשהיברט מגיע עם רצון להגנה ופוקוס בהתקפה אינדיאנה יכולה לעשות את המוות לכל קבוצה בליגה. יכולת טובה של השניים תספיק לאינדיאנה כדי לגמור את הסיפור הלילה.

לגבי מיאמי, זה כבר סיפור אחר לגמרי.

הימור: אינדיאנה ב-14.

לוס אנג'לס קליפרס – אוקלהומה ת'אנדר (3-2 לת'אנדר):

ומהסידרה הגרועה ביותר בחצי הגמרים האיזוריים לטובה ביותר, תענוג צרוף של כדורסל נפלא, מאבק מוחות בין דוק ריברס לבין עצמו, התעלות מעוררת השראה של כוכבים, מהפכים בלתי נתפסים ומשחקים צמודים עד הרגע האחרון.

הערת אגב: עזבו אותכם מהשופטים באמא שלכם. באנ.בי.איי כששחקן נוגע ביד של שחקן אחר וגורם לו להוציא את הכדור החוצה בלי לבצע עבירה, הכדור הולך לקבוצה של השחקן שנגע אחרון בכדור. בשלשה של ווסטברוק ככל הנראה הייתה עבירה של פול, ובכל מקרה זאת שריקה גבולית וממש לא מובהקת, ובנוגע לעבירה על פול במהלך האחרון, זה נכון שהייתה עבירה, אבל בדומה לחסימה של פירס במשחק מספר 7 של הנטס (ז"ל) מול הראפטורס (ז"ל ממזמן) השופטים מעדיפים שלא לשרוק שריקה שמכריעה את המשחק אלא ללכת עם האין שריקה וזה מה שהם עשו.

הסטוריליין המרכזי למשחק מספר 6 בלוס אנג'לס הוא האם כריס פול מסוגל להתאושש מהדקות הגרועות שלו בסוף משחק מספר 5, ולהחזיר את הקליפרס לחיים, או שהקליפרס יעברו עונה נוספת בלי להגיע אפילו לגמר האיזורי. לא בושה גדולה בקונפרנס כל כך חזק, אבל מעורר תהיות.

אם רוצים עוד דוגמא לכמה הסידרה הזאת צמודה, אז הקליפרס מובילים במצטבר ב-5 המשחקים הראשונים של הסידרה בפער ענק של 540-539.

באופן מפתיע אוקלהומה נהנת מיתרון ריבאונד בסידרה, נתון שמחמיא מאוד לסרג' איבקה, אבל יותר מכך למאמץ האדיר של קווין דוראנט, שמוביל את הקבוצה בריבאונדים עם 41 בסידרה, ושל ווסטברוק שלוקח 33. לשם השוואה כריס פול לקח 15 במהלך הסידרה ומאט ברנס 23.
הסידרה הזאת מריחה חזק כמו משחק 7.

הימור: הקליפרס בהארכה.